להריון ולידה יש תדמית פסטורלית ופוטוגנית. אך המציאות מורכבת הרבה יותר.
לעיתים לוקח זמן, הרבה זמן, להכנס להריון.
טיפולי פוריות מהווים אתגר רגשי, חוסר הוודאות והמתח מהנסיונות, המעבר החד בין ההצלחות והתקווה לבין הכשלונות והאבדות.
נוצרים מתחים ביחסים הבנזוג והסביבה בין אם אני מחזיקה את הטיפולים לבד ובין אם משתפת ומחפשת תמיכה.
לעיתים גם כשיש הריון התחושה שנרקמים חיים חדשים ברחם עוצמתית ומעלה חששות תהיות ותחושות סטרס. המחשבות על הלידה ועל שלבי ההורות הראשונית מביאות איתן גם ספקות על הרצון או היכולת שלי להיות אם או אב. דאגות כלפי האינטנסיביות הראשונית של החיים והאחריות לתינוק שאך נולד.
אני מטפלת ומלווה נשים בכל שלבי מעגל ההריון והלידה -
חשיבה לקראת או טיפולי פוריות.
נשים שחוו אובדן הריון.
נשים החושבות על הורות יחידנית.
עיבוד לידה.
וקשר ראשוני עם תינוק שזה עתה נולד.
לעיתים ההריון לא מגיע באופן שחשבתי שיקרה.
הדרך מתארכת בנסיונות, המתנה, תקווה, התחלות, אכזבות.
וקשה להבין מה גורם לשיבוש הזה.
עולות שאלות על האמונה בגוף שלי, ברחם ובנשיות.
שאלות על היחסים עם הקרובים לי.
יש את מה שבחוץ וכולם רואים ואת מה שאני מחזיקה בתוכי.
החלטתם להרחיב את המשפחה, היתה תחושה שזה יבוא מעצמו באופן זורם כשהבשילה ההחלטה. חשבתם זה יהיה פשוט וטבעי (האתגרים יבואו אחר-כך- בשלב ההורות) אבל עם הנסיונות הטבעיים. הבנת.ם שמשהו אינו קורה מעצמו.
(בעיה בניסוח) כאן התחילו הספקות והשאלות, חוסר ההבנה למה זה לא קורה? האם לפנות לעזרה מקצועית? לעיתים מלווה תחושת אשמה,מה אני עושה לא בסדר? משהו בי לא בסדר? תחושת אחריות עם המצב. או בושה רק לי זה קורה? כולם מסביב ….
צריך לבדוק לברר וליפנות לגורם מקצועי.
"מטופל.ת פוריות" לא כך דמיינת, תארת או אפילו ציפית שתקימ.י את המשפחה שלך. לאט לאט מחלחלת ההבנה שזה חלק מהסיפור שלכם וכמעט תמיד ההגדרה הזו תתפוס אותך לא מוכנה.
חלק א- חוסר וודאות:
זהו מסע קשה המתנהל בקיום תמידי של חוסר וודאות. חוסר וודאות מתחילתו ועד סופו המיוחל. לאורך הדרך קשה לדעת מתי ואיפה היא תסתיים. מתי יגיע הריון שיסתיים בידיים מלאות ומבורכות.
חוסר הוודאות ישנו לעיתים גם בסיבות ובגורמים לקשיים להרות, הרבה פעמים והן בתהליך הטיפולי התערבותי של ניסוי וטעייה. והן בסיכויי ההצלחה.
חלק ב- זמן
הוא מתרחש כל הזמן ובתוך הזמן. לעיתים את מרגישה כמו בתחרות עם הזמן ולעיתים במרדף אחריו.
זהו מסע המתרחש גם בפנים וגם בחוץ- בינאישי של כל אחד מבני הזוג, הזוג יחד וגם הזוג מול המשפחה החברה והסביבה.
הזמן כמו צל גדול מתפשט ומחלחל בתהליך הטיפולים, הוא ממלא את הכל והכל מלא בו.
החל מרלוונטיות גיל האישה האם צעירה יחסית או כבר מבוגרת ? דרך המעגליות החודשית לקראת הביוץ העיתוי בו נעשה הנסיון להקלט והזמן בו מגיעה התוצאה המיוחלת או לא.
ואז שוב במחזור הבא מתחילה מחזוריות נוספת- כל חודש/חודשיים/שלושה ניתן לנסות שוב.
שעון הזמן מרחף ממשיך לתקתק ולהתקדם מחודש לחודש ומשנה לשנה. ככל שהוא חולף החששות גדלים, הפער עם הסביבה המוכרת, משפחה וחברים גדל.
את נהיית ערה לזמן. ומגיבה רגשית אליו.שלום חנוך כתב "14 ימים הם נצח שנמשך שבועיים" על עניין אחר לגמרי והוא לא ידע עד כמה 14 ימים שבין ה"החזרה" ועד לקבלת תוצאות בדיקת הדם יכולים להתארך. החזקת החוסר וודאות בתקופה זו כשכל כך הרבה יכול לקרות אולי משהו כבר מתרחש או לא את.ם תדעי זאת רק כשיסתיימו. זוהי התנסות של חוויה ייחודית.
חלק ג-
הוא מתרחש בתוך הגוף של האישה חלקים ממנו דווקא בגבר במקומות הפרטיים והאישיים שלנו. אבל גם אנשים מבחוץ קרובים או רחוקים ערים לכך ואולי גם מתעניינים ושואלים.
למסע זה
לפעמים התהליך קצר ומבינים מהר מה ואיך ניתן לעשות אחרת.
(אך) לפעמים הקושי הזה מזמן מסע ארוך של נסיונות, טיפולים ואמונה.
יש סטרס בתקופת החוסר ןןדאות בה נדרש כוחות רבים להחזיק התקווה הגדולה והאמןנה שמשהו כבר מתרחש בגןף. לצד החשש מאכזבה.
פרטיות לסודיות.
הבאת ילדים נעשית בחיבור אינטימי ואישי. קשה לעיכול בתחילת הקשיים להבין שצריך להכניס למקום הפרטי הזה גורמים חיצןניים. מקצועיים. ממקום של חיבור רגשי נהיה עיסוק טכני. לעיתים יש קושי לקבל את המעבר הזה. את מעשה האהבה מחליפים מושגים כמו הזרעה. זריקות. שאיבה. מעבדה. בלוציטס…
ומעבר להכנסה של גורמים מקצועיים למקום הזה גם החברה מסביב נהיית מודעת. מבחירה או לא.. יש רצון לשמור על זה כמקום פרטי. גם כי הוא כזה וגם בגלל מאפיין חוסר הוודאות - תמיד יש תקווה שהטיפול עכשיו הוא האחרון.
מאפיין- מצוקה של שניים. הפער בין בני הזוג.
בני הזוג נמצאים יחד בתהליך אבל יכולים להגיב ולהתמודד באופן שונה. לעיתים לאחד יותר קל לשאת חוסר וודאות מהשני. או אחד הצדדים מתמודד בהדחקה והכחשה והשני בשיתוף ובעיבוד. (מצב משפחתי, מקצוע, השקפה, )
פערים באינטנסיביות האחד צריך לקחת פסק זמן מהנסיונות ולחזק עצמו דרך דברים אחרים והאחר רוצה להמשיך ולנסות.
מאפיין- החיבור לגןף הנשי. או הגברי.
כל החיים. גם אם לא באופן מודע ידענו שנוכל ליצור ולהחזיק הריון. האמונה הבסיסית הזו בגוף תבועה בנו באופן הכי ראשוני וקמאי. ההבנה שהגוף לא …. היא … הרצון להקלט. ליחד ככ חזק פנימי. מורגש פיזי רחמי. יש דרישה פנימית שהדיאלוג הכימי שה רירית תהיה סביבה מותאמת עם התנאים הנכונים לחיבור להשתרשות להתפתחטת. הרירית תייצר ל
תחושת בגידה של הגוף. האם יכול לפתח או לשאת הריון. איך הוא לא נענע ולמה יש כשל?
הסטרס לא משפיע על ההקלטות.
להוסיף:
בתקופת הקמת משפחתכם אתם עשויים לעמוד במצבים שבהם תרגישו צורך להתייעץ, לברר וללבן נושא עכשווי מסוים שכרוך לעתים בקבלת החלטות קשות. החלטות כמו הפחתת עוברים, PGD, הפלה יזומה, קבלת תרומת זרע, קבלת תרומת ביצית, פניה להליך פונדקאות, החלטה על סיום טיפולי פוריות. כל אלה החלטות שמצדיקות, ולעתים מחייבות, כמו במדינות רבות, לקבל ייעוץ מגורם מקצועי.